בס"ד יום חמישי ב סיון התשס"ח - תאריך הקמת האתר
ברוכים הבאים  -  welcome
 

נא לא להיכנס בשבתות וחגי ישראל

 
    Complete Israel Land    עמלק וישמעאל    Robot write Welcome    מצא אשה מצא טוב    סרטון חשוב    דברי תורה
   תשובה וקורונה    מכתב לאומה    Seven Laws
 
    דף הבית
    לקט סיפורים
    יצירת קשר
    תביעה להצלת ישראל
    מכתב לנשיא ארה"ב
    Complete Israel Land
    עמלק וישמעאל
    Robot write Welcome
    חוק המגורים
    מצא אשה מצא טוב
    סרטון חשוב
    דברי תורה
    תשובה וקורונה
    מכתב לאומה
    Seven Laws

  

ר' מכלוף סויסה

 לקט סיפורים

2 

 

לקט סיפורים

מפיו של אבי מורי

ר' מכלוף בן דוד ועישה סויסה זצ"ל

 

נלב"ע כ' בתמוז התש"ן

 

תרגום ועריכה : מאיר סויסה הי"ו

כ"ב סיון התשס"א

rambad.doc

 

3 

 

תוכן העניינים

 

עברית תרגום

 

קוסקוס……………………………………………………………  4

 

כרחם אב על בנים…………………….…………………………….. 5

 

סבלנות .……………………………..…………………………….. 7

 

השופט ..……………..………………………………………….  8

 

היהודי בבית המוסלמי ……….…………………………………….. 10

 

בעל הערק……….………………………………………………… 11

המלך וגרעין החיטה …………...……………...…………………… 12
 
מרוקאית

שקשו-קוסקוס ……………………………………………………… 14
כרחם אב על בנים  …………………………………...…………….. 15

אסבלנות .....……………………………………………………...17 

 

אלקאדי ולהדאווי ..…....……………………………………… 18

ליהודי פדר אלמשלם ..…….………………………………………20

מול אלמחיא…..…………….......………………………………….. 21 

המלך וגרעין החיטה …………..….............................……………… 22

  

4 

קוסקוס

 

אני רוצה לספר לכם, כעת, על הקוסקוס.

סיפור זה על הבעל ואשתו, מה אירע להם אודות הקוסקוס.

הבעל לא אהב קוסקוס והאשה אהבה מאוד קוסקוס. כל היום היא אומרת לו: "תקנה קוסקוס", וכאשר הם עושים קוסקוס, הם רבים ומתוכחים בגללו. עד שזה גורם למהפכה גדולה, ובלבד שלא תזכיר לו את עניין הקוסקוס.

לבסוף הבעל נשבע ואמר לאשתו: "מעתה והלאה אני לא קונה לך יותר קוסקוס, בגלל שזה גורם לנו למחלוקת ומריבה. במשך שישה חודשים, בערך, מעולם לא עשו קוסקוס, עד שיום אחד והנה האשה אומרת לבעלה: "אנא ממך, בעלי, קנה לי קוסקוס, מאחר ויש לי חשק לאכול קוסקוס". אמר לה בעלה: "תגידי שיש לך חשק לעשות מריבה". אמרה לו: "לך תקנה...", הלך וקנה כל שעליו לקנות, קנה הכל כפי המקובל בקוסקוס כולל עצמות והביא לה את כל זה, וכאשר הכינה את הקוסקוס והכל היה מוכן, הנה הבעל הגיע. אמר לה: "הקוסקוס מוכן"?, ענתה לו: "כן". הביאה את הקוסקוס ושמה אותו על השולחן. אמר לה: "גברת נכבדה, היכן הכפות?", אמרה לו: "אני עייפה מאוד, מהבוקר אני עובדת, כעת קום, לך תביא אותן אתה !". השיב לה בעלה: "קומי, תביאי את הכפות !", ושוב אשתו אמרה לו: "קום תביא אתה !".

לבסוף, אמר לה : דעי לך, אני מציע, שמי שידבר מאתנו ראשון, הוא יביא את הכפות.

ישבו להם כך שניהם ודלת הבית פתוחה ואז נזדמן לו, באופן מעניין אדם מסכן שלא אכל במשך שלושה ימים, ובא לתוך הבית ואמר להם : "תנו לי לאכול משהו!", אין מי שיענה לו!. לבסוף אמר : "אם ככה, אני אוריד את קערת הקוסקוס למטה לארץ לאכול". הוריד את הקערה ואכל ואכל, עד שלא נשאר כלום, כלום. לקח את העצמות ואכל מהם את מוח העצמות ותלה אותם בזקנו של הבעל. יצא לו והשאיר את הקערה שם, על הארץ. והנה בא לו כלב אחד "חוץ מכבודכם" לקק את הקערה עד שלא נשאר בה אפילו ריח של קוסקוס, וכאשר הוא עושה כך, הוא רואה את העצמות תלויות על זקנו של הבעל, הכלב קפץ על הבעל, ואז הבעל הגיב בכעס : "לך, לך יא כלב בן כלב". אמרה לו אשתו : "לך תביא את הכפות!", אמר לה : "מה אוכל בהן כעת לא נשאר יותר מה לאכול בכפות.

הבעל ואשתו נשארו להם כך! ולא אכלו שום קוסקוס. אמר לה בעלה : "מעתה ואילך לעולם אל תגידי לי לקנות לך קוסקוס".
5
כרחם אב על בנים

 

פעם אחת יואב בן צרויה הלך ומצא את דוד המלך קורא את הפסוק "כרחם אב על בנים”… (תהילים קג , יג ) , אמר לו יואב בן צרויה : "אני לא מאמין". ענה לו דוד : "אם אינך מאמין, לך תסתובב בכל ארץ ישראל מקצה לקצה וחזור אלי".

הלך יואב בן צרויה והתחיל להסתובב מכפר לכפר, מעיר לעיר ולא מצא תירוץ לקושיה זו עד שמרוב ייאוש רצה לחזור והנה מצא כפר אחד, הכפר שנשאר לו להסתובב בו. הלך והלך, עד שהגיע לעת ערב ומצא אחד שיש לו שנים-עשר ילדים ונכנס לשם. אמר להם : "אוכל להתארח אצלכם?". אמרו לו : "ברוך הבא", וכאשר הגיע הזקן - אביהם הביא כיכר לחם אחד וחילק אותו לארבע-עשרה חתיכות, חתיכה אחת לכל אחד ונשארו שתי חתיכות, שלו ושל אשתו ולאורח לא נתן כלום.

אמר לו יואב בן צרויה, לזה הזקן : "זקן שכמותך תן לי אחד מהילדים ואני אתן לך במה לחיות כל חייך, "ואין צורך", אמר לו, "שתהיה במצב כלכלי קשה כל-כך".

ענה לו הזקן ואמר לאשתו : "הביאי לי מקל אחד ואוציא אותו מהבית", אמר לו : "אתה מסוכן שתישן בביתי, קום צא והסתלק לך". ואכן הוציא את האורח ושלח אותו לישון בקרבת הוואדי עד הבוקר. האורח המתין עד שה"זקן" הלך לעבודה ואז הוא בא לאישה  ואמר לה : "ביתי, הרי בעלך זה אינו יודע איך לחיות, כעת הביאי ומכרי לי אחד מן הילדים ואני אתן לך בעבורו ממון במה שתחיי את וילדייך כל ימי חייכם". אמרה לו : "ואם יבוא בעלי ויריב איתי", "אמרי לו : קח גם אתה אחד ומכור אותו".

והנה נתן לה האורח את הממון, כפי שאמר לה והיא שוב אמרה לו : "אדוני היקר, אני מפחדת, שמה יבוא בעלי ויריב איתי", אמר לה : "הנה אני הולך לשבת בוואדי ואם יבוא  ויאמר לך דבר מה, אמרי לו ,שאני יושב בקרבת הוואדי".

ואכן, הלך לו האורח לעבר הוואדי וישב  שם כל היום עד הערב. הזקן הביא את כיכר הלחם, כהרגלו, וחילק אותו לארבע-עשרה חתיכות, חילק אותן והנה נשארה לו חתיכת לחם בידו. אמר לאשתו : "היכן ילד אחד?", אמרה לו : "הלך לשחק עם הילדים", אמר לה שוב : "היכן הילד?", אמרה לו ..., חשבה בינה לבין עצמה ואמרה לבעלה : "אין לי מה להסתיר ממך, האורח של אתמול לקח אותו".

אמר לה בכעס : "היכן הוא?", לקח לו את הרובה והחרב שלו והלך, אמר לה : "אני הולך למות למען הילד שלי, קודם אני רוצה להשיב את בני הביתה". האורח ישב לו בוואדי והנה הוא פוגש בו. אמר לו : "אתה יודע למה באתי? אני הורג אותך, או שאתה תהרוג אותי בעבור הילד, כעת תן לי את בני!".

אמר לו האורח : "אין צורך שתריב איתי, אני עשיתי את כל זה רק בגלל פסוק אחד, שאותו קורא דוד המלך, כעת קח את בנך וקח ממון במה לחיות אתה וילדיך כל ימי חייך".

כאשר חזר יואב בן צרויה לדוד המלך אמר לו : "מצאתי את ההסבר לאמירה "כרחם אב על בנים" ולא אמר "כרחם אם על בנים".

ענה לו דוד : "הבנת כעת את הפסוק כך כתוב (בתהילים קג,יג) : "כרחם אב על בנים ולא אם על בנים".

וזה מה שאמר ולמד דוד המלך מפסוק זה.

 

 7

 

סבלנות

 

מעשה במלך אחד, שהיה לו בן שלמד בבתי-ספר ובאוניברסיטה עד אשר הפך לחכם גדול. קרא לו אביו ואמר לו "נשאר לך מקצוע אחד שאתה צריך ללמוד", ענה לו בנו ואמר "למדתי הכל ולמדתי טוב". אמר לו אביו "אתה חייב ללכת ללמוד", אמר לו "קח את מפתחות אוצר הכסף וקח משם מה שאתה צריך ולך ללמוד את המקצוע הנ"ל".

הלך הבן, לקח עמו כסף והלך להסתובב במשך שנתיים מכפר לכפר, מעיר לעיר, ולאן אשר הגיע אמרו לו שאתה מלומד ויודע הכל, לא חסר לך כלום, אתה יודע הכל לעניין המלוכה לא חסר לך מאומה.

חזר הבן לאביו, אמר לו "לא", אמר לו "לאן שאני הולך אומרים לי אתה יודע הכל", השיב לו אביו "עדיין לא למדת הכל", אמר לו "לך קח ממון כפי הצורך ולך פעם נוספת". כך עשה הבן והלך במשך שנתיים נוספות ונשאר לו מקום אחד שעדיין לא ביקר שם. אמר בליבו, אכנס לכפר זה, הלך ונכנס לכפר זה, הגיע לתוך הכפר ומצא זקן אחד יושב שמה ואמר לו הזקן "בוא אלי", אמר לו "אתה זר במקום, על מה באת ומה אתה מחפש?", אמר לו הבן "אבי אמר לי כך וכך, אמר לו הזקן "אביך צודק ובאמת נשאר לך מקצוע אחד שעדיין לא למדת", אמר לו "אתה יודע מהו מקצוע זה?", אמר לו "זהו מקצוע הסבלנות, זה מה שנשאר לך", אמר לו "לך ואמור לאביך, שמקצוע הסבלנות זה מה שחסר לי והנה מצאתי אותו". הלך וחזר לבית אביו, באותו לילה אמר בליבו, שהוא רוצה לישון בחוץ, הלך והגיע לביתו והלך לעבר החלון של אשתו וראה אחד, שמנשק את אשתו, מהר שלף את חרבו ונתמלא בכעס גדול, על מנת להורגם, את שניהם. אמר לעצמו "ומה עם הסבלנות שלמדתי?" ואז חזר וישב, ישב שם עד הבוקר, עד השעה שמונה על כסא אחד. נכנס לאביו, אמר לו "למדת משהו?", השיב לו בנו ואמר "כן, למדתי והנה הראיה מאתמול בלילה", אמר לו "מה?", אמר לו הבן "ראיתי את אשתי וגבר מנשק אותה אתמול בלילה ואמרתי בליבי "להרוג את שניהם" וכאשר נזכרתי בסבלנות והתאפקתי עד הבוקר". אמר לו אביו "ראית בני, אילו הלכת ועלית על-מנת להורגם, היית הורג את אשתך ואת אחיה, היית הורג את שניהם. תדע לך ששלושה חודשים הוא יושב  כאן על-מנת לראותך. אתמול הגיעה מרכבה והוא בא להיפרד מאחותו בנשיקת פרידה ולאחר-מכן לחזור לעירו. אילו היית עולה, התוצאה הייתה, שהיית הורג את שניהם". אמר לו אביו "כעת אתה ראוי לעלות להיות מלך".


8
השופט

 

מעשה בשלושה ליסטים, שהביאו תרנגול ועשו לו תבלינים מיוחדים ומסרו אותו לבעל התנור וכאשר התבשיל המיוחד הזה התבשל, לא עבר במקום לא אחר מאשר השופט והריח את ריח התבשיל ואמר לעצמו "אמ, הריח הזה ריח אמיתי", ואז תיקתק על דלתו של בעל התנור תיק, תק, תיק, תק, יצא אחד העובדים ושאל "מי זה?" ענה לו "זה אני השופט, תפתח, מה אני מריח כעת?", השיב לו "זה התרנגול של שלושה ליסטים. "תן לי לאכול ממנו ואם יגיעו הליסטים אמור להם "בשם ה' והצדק...".  השופט הביא את התרנגול, שם אותו בקערה וישב אכל ואכל עד שבטנו התנפחה. אמר לו השופט, אם יבואו הליסטים, אמור להם: התרנגול פרח ועף, עבר לו הבישול ועף ועלה לשמיים.

הנה הגיעו הליסטים האלה ומצאו את העצמות בלבד. חיפשו את התרנגול ולא מצאו כלום, שאלו אותו היכן התרנגול?", השיב להם התרנגול  עף ופרח והלך.

התרנגול אמר להם אני בשם ה' ,הצדק והשופט. והנה הלכו לשופט, הגיעו לשופט וכאשר הגיעו לשופט אמרו לו "שפוט, אדוני, עניין זה, כך וכך היו הדברים", השיב להם בפליאה "כמה תרנגול זה התבשל?", אמר להם "הוא יכול להתבשל טוב ולעוף".

 

יצא לו הקרח - בעל התנור ומרוב שמחה יצא והתנגש בזוג, איש ואשתו בהריון וכתוצאה מכך האישה הפילה מה שהיה לה בבטן והאיש ניסה לתפוס אותו.

עד אשר ברח לו ופגש באחד אחר רץ, רץ, הכניס לו אצבע בעין ועיוור לו אותה.

ברח לו מזה ופגש באחד נושא בתוך סל זקן חולה בגיל 130 שנה. נתן לו מכה ברגליים

לנושא את הסל וכתוצאה מכך נהרג הזקן שבתוך הסל.

כל השלושה התלוננו ותבעו את הקרח  אצל השופט, השיב לו השופט "בן ממזר אתה, הוצאתי אותך מהסבך של התרנגול שאכלתי, הבאת לי מעשה ממזרות כזה!.

מעשה חמור מאוד מאוד. אמר לו "הכנס את האיש בעל האישה. החל לספר כך וכך קרא לי אדוני. "אם כך, אתה יודע מה המשפט של האיש הזה?", אמר לו "לך ותשיא לו אישה עד אשר תהיה בהריון והכה אותה על בטנה ובקש את מה שיש לה בבטנה", השיב לו בעל האישה, אמר לו "אדוני, מחלתי לו ואיני רוצה כלום לא רוצה מאומה".

יצא זה ונכנס בעל העין, "מה קרא לך?", אמר לו "אדוני, כך וכך קרא, אמר לו השופט "אף אתה הכנס לו את האצבע שלך בעין שלו". השיב לו העיוור ואמר לו "לא השאר לי את עיני אני מוחל לו".

לבסוף נכנסו בניו של הזקן, אדוני כך וכך קרא וכעת אבינו יש לו מאה ושלושים שנה

פעם ישן אצל אחי ופעם אצלי". יושב שמונה ימים ושמונה ימים לסירוגין.

עבר זה ופגע ברגליו ומת, בן ממזר אתה, מה זה? מעשה מאוד חמור עשית" אמר לו השופט. "אתם יודעים מה המשפט של זה?" קחו אותו עד אשר יגיע גילו לגיל מאה ושלושים שנה הרימו אותו בסל וחבטו בו וימות. השיבו לו בניו, אדוני מחלנו לו על הכל עד שהתפטרנו מזה נצטרך לטפל באחד אחר... מחלנו לו.

הקרח הזה כאשר ראה את תוצאות המשפט שמח מאוד ואמר זה טוב! מעשה זה של השופט זה "עוול".

ישב לו עד חודשיים לפני חג השחיטה של הכבש הלך לו וקנה כבש אחד כזה ונתן לו לאכול עד שהשמין, כאשר נשאר זמן של חודש לחג התחיל להביא אנשים למכור להם "כבש למכירה! בכמה?" כאשר יש קונה ורוצה לקחת את הכבש משיב לו ואומר לו "אל תיקח" עכשיו השאר אותו כאן עד יום החג ובא תקח. כך עשה, עד אשר מכר אותו לשישים איש. הלך לשופט ואמר לו "אדוני, אתה יודע שהכבש, שיש לי פה, קשור כאן, כעת לך בלבד הוא מיועד. אני מבקש ממך, שתראה לי איך לעשות עם כל אלה, אשר מכרתי להם אותו, מכרתי אותו לשישים איש". ענה לו השופט "האם קבלת תשלום עבורו?", השיב לו "כן", אמר לו השופט "כל מי שיבוא, אמור לו "בע, בע וכאשר יבואו האחרים אצלי, אני אגיד להם אתם הלכתם אחרי משוגע זה לקנות ממנו, תגידו לו משוגע, אין לו שכל". ואכן כך היה וכך אמר להם. כל אחד שבא, היה אומר לו "בע", עד אשר רואה אותו השופט, אומר לו "זה משוגע", כך עשה על כל השישים והגיע כעת תורו של השופט.

בזמן אשר בא העובד, על-מנת לקחת את הכבש, ענה לו "בע, בע" פעמיים. אמר השופט "בן בליעל זה, שלימדתי אותו איך לסדר שישים איש, סידר אותי גם אותי.

 

 10

 

 

היהודי בבית המוסלמי

 

מעשה ביהודי, שהיה גר בביתו של מוסלמי בשכירות. שכר אצלו את הבית לתקופה של  עשר שנים וקיבל המוסלמי כסף במה למלא את חנותו למטה והיהודי גר למעלה.

והנה היהודי גר וליהודי, בן פורת יוסף, יש הרבה בנים ובנות. היהודי ובני ביתו התרגלו

לזרוק על הערבי בעל החנות מכל הבא ליד,צלחות, כוסות, זבל, ... .

הנה יום אחד, כאשר הגיע אליו השופט של המוסלמים אל המוסלמי והם זרקו עליו כוס, על השופט, "מה יש אצל זה מר מוחמד?", השיבו לו, "אלו היהודים גרים למעלה", השיב השופט ואמר "היהודים, אסור לנו שיגורו מעל המוסלמי". כעת המוסלמי כבר עשה עם היהודי הסכם לעשר שנים ולא יכול להוציאו מהבית עד אשר תסתיים תקופת השכירות. השיב השופט "לפחות בינתיים תסגור את החלון, כדי שלא ישאר  שם פתח". והנה מוקדם בבוקר, השכים המוסלמי בסיד, מלט וכל מה שצריך, כדי לסגור את החלון, כשראה אותו היהודי, שאל אותו "מה אתה רוצה לעשות אדוני מוחמד?", השיב "אני רוצה לסגור את החלון הזה". השיב היהודי "חלון זה הוא אשר שכרתי ממך, אני לא שכרתי ממך את הבית, שכרתי רק את החלון הזה, כדי שיוכלו להסתכל על העוברים ושבים, אשתי, ילדי וכולם". הלכו להישפט אצל השופט והיהודי עשה רמז- קרץ בעין לשופט, "אביא לך שוחד וסדר את העניין בינינו". השיב השופט "היום אין משפט עד למחרת, עד אשר אוכל לראות מה ועל מה מדובר". והיהודי לקח לו ארבעה תרנגולים. שני דגים גדולים של שוחד וכאשר באו לשופט, אמר להם "מוריי ורבותיי, אני קורא בספר עד אשר מצאתי ארבעה ושני שחיינים אומרים: "קא אול מה קאקא ותקא בקאת תקא" - לון מה לון והחלון נשאר חלון. אמרו לו הכתבנים שלו "אדוני נכון שהיה שמה", השיב "כן... היה" החלון נשאר פתוח והיהודי התגורר במקום במשך עשר שנים ורק אז הוא יצא.  "ושם השארתי אותם...".

 

 

 

 11

 

בעל הערק

 

מעשה ביהודי אחד, שהיה מייצר ערק ומוכר. ממול היה קיוסק והיה רואה את היהודי מוכר ערק ומחפש מה לעשות ליהודי זה עד שיגרום לו שלא ימכור יותר ערק. מה עשה יום אחד? הכניס לחנות שלו שלושה אצל בעל הקיוסק השקה אותם עד שהשתכרו

ונפלו על הכיסאות. לקח אחד מהם והלך ליהודי בשעה עשר בלילה תאק, תאק, תאק, ומוסלמי אחד היה קונה בקבוק ערק כל לילה בארבעה רייל מהיהודי.  אמר היהודי לאשתו "פרחיה, פרחיה, קומי פתחי למוסלמי הזה ותני לו בקבוק של ערק". המסכנה רק פתחה את הדלת וזה השיכור בתוך הבית. אמרה לבעלה "קום תראה מה יש כאן", והשיב "ארור שמו", תפס אותו והכניס לו את הראש מתחת למדרגות והשאיר אותו שם וסגר את הבית: הלך זה שוב והביא את השני והשעין אותו על הדלת, כפי שעשה לראשון. הביא את השלישי גם הוא, השעין אותו על הדלת ודפק על הדלת. אמר לה "פרחיה, קומי, קומי, הפעם הזאת זה הוא", השיבה ואמרה "אני לא הולכת, אני מפחדת, אני לא הולכת, לא", אמר לה "רק קומי, זה הוא זה". היא פתחה את הבית והוא הכניס אותו גם הוא שם ולאחר כל זה הגיע הערבי וכאשר הגיע הערבי, דפק על הדלת ואמר לה "פרחיה, קומי", השיבה "אני לא הולכת", ואז עלה בעלה לגג ושאל : "מי זה?", השיב לו "פתח" , והנה הושיב לו אחד מהשלושה על הכסא ונכנס פתח לו את הדלת ושאל מי זה ? אתן לך בקבוק של ערק חינם קח את ה"ממזר" הזה מכאן וזרוק אותו בים. התכופף ולקח אותו זרק אותו בים וחזר. והנה הושיב לו את השני על הכסא, מה עשית מר מוחמד איך שאתה יצאת והנה הוא חזר. בן ממזר לקח אותו שוב וזרק אותו בים וחזר. הניח את השלישי על הכסא ואמר לו איך שיצאת מכאן והוא חזר.

בן ממזר, זה לא יתכן? אני בעצמי זרקתי אותו לים. בלית ברירה לקח אותו בפעם השלישית וזרק אותו בים. בדרכו חזרה פגש אחד שרוכב על חמור אמר לו בן ממזר שכומתך כעת אני מבין איך אתה משיג אותי?  תפש אותו הוא וחמורו וזרק אותם לים. לבסוף בא ולקח את בקבוק הערק.

והנה בעל הקיוסק אומר שכעת יש להתחשבן עם היהודי. הזמין משטרה הקיפו את הבית ונכנסו לעשות חיפושים בתוך הבית. היהודי באותו הלילה לא ישן עשה מעשה קטורת לבית והוציא את כל הציוד שבו הוא משתמש לעשיית ערק. כאשר הגיעה המשטרה , חיפשו עד אשר לא מצאו מאומה. בשלב זה עלה החשד שלהם בבעל הקיוסק ואמרו לו שהוא העבריין ומיד עצרו אותו ולקחו אותו .

 
12
המלך וגרעין החיטה

 

מעשה בילדים שהיו משחקים בכדור במקום אחד ליד פתח מערה. והנה לפתע נפתחה המערה ומצאו בתוך המערה גרעין אחד בגודל המשתווה לגודל של כוס, והגרעין היה גרעין של חיטה. הילדים עצמם לא ידעו להבחין האם הגרעין הוא של חיטה או של שעורה. הביטו בגרעין מכל הכיוונים עד שהתעייפו מלהביט וללא הועיל, אינם יודעים מאומה איך לזהות את הגרעין. הילדים יצאו מתוך המערה ופגש אותם עובר אורח ושאל אותם מה אתם מחזיקים ביד? השיבו הילדים ואמרו הנה אתה רואה בעצמך.

החל האיש להביט בגרעין והציע לילדים למכור לו את הגרעין בעד עשרה יהלומים.

הילדים מכרו לו את הגרעין והוא הלך עם הגרעין למלך, כאשר המלך ראה את הגרעין בגודל כזה לא ידע לזהות מהו? האם זה גרעין של חיטה, גרעין של שעורה, ביצה או משהו אחר. המלך החליט לקנות את הגרעין בעד סכום כסף גדול והאיש בעל הגרעין חזר לדרכו. והנה המלך קרא למשרתים שלו לחיילים לפקידים ולסגנים וכל מה שצריך הניח לפניהם את הגרעין וביקש מהם לתת לו תשובה  שתפענח מהו הגרעין.

החלו לחפש ולחפש ולהתבונן ולא ידעו מה להשיב למלך. הביאו לצורך העניין ספר של ראשית העולם "ספר הישר" והחלו לחפש בספר ולא מצאו משהו דומה לגרעין זה אף לא קצה חוט. המלך ראה שאף אחד מהמומחים האלה לא נתן לו מענה והחליט לזרוק על אדן אותו החלון. יום אחד ישב המלך ליד חלון זה והנה הוא רואה תרנגולת יוצאת ועולה לחלון זה. התרנגולת החלה לנקר בגרעין זה עד אשר עשתה בו חור. המלך ראה את החור, סילק את התרנגולת הביא את הגרעין וקרא שוב למומחים וביקש מהם לראות מה שעשתה התרנגולת. המומחים הגיבו לפתע "זה חיטה". המלך שאל אותם מי אמר לכם שזה חיטה? השיבו לו לפי שיקול דעתינו כאשר התרנגולת מנקבת חור זה חיטה. המלך לא השתכנע וסירב לקבל את הקביעה שלהם שזה חיטה.

המלך החליט לפעול בדרך אחרת וביקש מהמומחים לחפש זקן שגילו מגיע למאתיים שנה או שלוש מאות שנה ולהביא אותו למלך. באותו הזמן היו מאריכים ימים שלא כמו בזמן הזה. המומחים יצאו לחפש, הביאו זקן שמדאדא על שני מקלות הליכה וכך דידה 

עד שהגיע למלך. כוחו של הזקן נחלש כח הראייה פחת ושניו נפלו מפיו.

המלך נתן לו את הגרעין בידו והחל למשש אותו. המלך שאל את הזקן האם פעם זרעת גרעין כזה בעיר מגוריך באדמה שלך? האם קנית פעם גרעין כזה בשוק, האם נתת פעם גרעין כזה למישהו? החל הזקן לחפש ולהתבונן. אדוני המלך אני לא זרעתי ולא אכלתי ממנו מהגרעין הזה,לא. ולא שמעתי ולא קניתי מהשוק ,אך אבי יודע הכל . איפה הוא גר? במקום פלוני , שלח המלך והביאו אותו , זה על מקל הליכה אחד בלבד ובנו על שניים . וזה שומע מעט באוזניו ויש לו שיניים וכל היתר . המלך מסר לו את הגרעין אמר לו הבט בגרעין האם קנית מהשוק או זרעת באדמתך? החל האבא הזקן לחפש להתבונן והשיב אדוני המלך אני לא ראיתי ולא שמעתי ולא חרשתי ולא קניתי ולא נתתי ממנו לאחרים , אך יש לבן סבא הוא יודע הכל . המלך שלח לקרא לסבא והנה הסבא הגיע ובשונה מאוד מהבן והנכד , הסבא הולך על רגליו ללא משענת , השיניים במקום העיניים במצב תקין וכל היתר בקו הבריאות . הסבא הגיע למלך , אמר לו המלך אדוני הסבא הבט בגרעין הזה , אולי זרעת אולי קנית מאחרים אולי נתת? השיב הסבא למלך אני זרעתי את התבואה הזאת באדמה שלי . באותם ימים לא הייתה בעלות על האדמה, כל מי שיכול לחרוש חורש ואף אחד לא יגיד לו למה חרשת את המקום שלי, לא. אין גנבים, אין בעלי חמס ואין הורגי נפש. העיצים נעים ברוח לאיטם ולא במהירות. החיים לא במהירות אלא בנחת.

המלך ביקש לשאול עוד שתי שאלות, למה אתה הסבא הולך ברגליים ללא משענת ולמה בנך הולך במשענת אחת ולעומת זאת הנכד הולך בשתי משענות? הנכד צריך להיות עם הרבה כח! השיב הסבא למלך, הדבר שאמרתי לך הוא כמו שאמרתי קודם, הדור הזה חי באווירה שיש גנבים, אנשי חמס והורגי נפש. לדוגמא כאשר פלוני פוגע באלמוני, האלמוני מכה אותו ולוקח לו מה שיש לו, בעבור זה הקב"ה משלם להם באותה מידה. לעומת זאת בימינו היינו חיים בנחת רוח וכבוד הדדי. המלך מאוד התרשם מהסבא ומדבריו ונתן לו מתנה גדולה ושלח אותו חזרה לביתו. 

 14

שקשו - קוסקוס

 

הַאדִי  דְשְקשוּ חָבְּת נְעָיידלְקום אַנַא דַבָּא.

הַאדִי  דְשְקשוּ רַאזל וּלְמרָא עְלָא שְקְשוּ אַש זְרָאלְהוֹם ?

רַאזֵל מַכַאן עְזִיז עְלִיה שְקְשוּ אוּלְמְרָא כָּאן עְזִיז עְלִיָה שְקשוּ, כְּל נְהָר תַיְתְקוּלוּ קְדֵיה, אוכִיל תָיְעְמְלוּ הָדָאק שְקְשוּ אוּטָיְדָרְבוּ עְלִיה, אוּלווָאה אוּלָוָואה טַדִי דִטַיְקְרְבּלו כָּמֵאל לְעֹולָם אוּמָתָיְקְלוּש דַאק שְקְשוּ. חְתָקָאדָא דָאק אְרָאזֵל אוהֻוָוא יִיחְלְף עְל לְמְרָא, קַל לְהָא עְמֵר מְן דָבא אְלְגְדָם מַן קְדִילְקְש מַזַ'אל שְקְשוּ.

מְלִי טַיְזְלְבּ לְנָא אְלְמְדָרְבָּא.

פְּקָאו שִשְתְ סְהֹר הַגְדָאך מְעְמְר מַעְמְלוּ שְקְשוּ, חְתל וָוחְד נְהָר אוֹהִיָא יְתְקוּלו הַדִיק אְלְמְרָא אֻלְחָל אַרַזְלִי אִלָא תְקְדי לִי שְקְשוּ רַהְ שְתְהִיתוּ. קַלְהָה  קוּל וכָאן שְתְהִיתִי אלמדרבא. אָוָוא קַיְית לוּ שִיר. אִוָוא מְשָה קְדָא שְקְשוּ כְּל שי, שרא כְּל שִי פְחָל נְהִיָה אְלְקָעִידָא דְשְקְשוּ , הלמווק הַלְעְדָאם, אִוָוא זַ'אבּ לְהָה דאק שִי, אְוִתְלְעִית הַדָאק שְקְשוּ, הַרַאזֵ'ל זָ'ה. קַלְהָה אַלְמְרָא תְלְע שְקְשו, קַיְיתְלוֹ תְלְע. זַבִיתוּ תְרְחִיתוּ עָל מִידָה, קלהָה אַמַאדַם פיין אלמכָרְף ? קייתלו איאָ אָנָא עְיְית, מְנְסְבָאח אֻוָונָא תַנְכְדֶם, דָבָא קום זִ'יב הוּם אְנְתִינא, אוּ הוּוָוא יקוּל הָא קוּם זיבּ ואיהיָא יִתְקוּלוּ קוּם זִיבּ. חתא קָדָא וקָל הא, אִיוָוא תְעָרְף, די יְהְדֵר פינא וִויזיבהוּם ! די יהדר וִויזִיבּ אְלְמְכַרְף. אִיוָוא  מְשָאו אַשִיִדי דְלְשוּ הַגְדָאק אוּ דַאר קַנִית מחלוּלָה, מַיי קוּן כִיל וַואחְד דְרְוִוישי אְלְמְשְכִין, שְתְלְתִי-יַם מַכֵּאל אְלְמַכְּלָה, אוּ זָ'ה אְלְתְמָה תיקוּלהום עְתְיְינִי עִתְקוּנִי, מַכַיְין דִי יְיהְדְרוּ ! חְתָא קָדָא קָאל אוּדָבָּה דִי הגדָאק, אַרָא נְזְל הָד אֵלְקְסְעָא אֶל תְחְת לָרְד נַאכֵּל. אוּנְזְל הַדִיק אְלְקְסְעָא, כֻּוּל כֻּוּל חְתָא מָה כְלָא פִיהָה אְרִיחָא וָואלוּ, כוּל כוּל אוּ כָאן דוּק אְל-עְדָאם שַאשְהוּם מְן אְלְמוּך אוּ עְלְקְהוּם פְלְחְיָה דִי הַדַאַק אְרְזָל. אוּ דְזְבָּאד פְחָלוּ אוּכְלָה אְלְקְסְעָא תְּמָא.

מָיי זִ'י כִיל וַואחְד אְלְכְּלְבּ "חוּץ מְן כְּבוֹדְכֵם", זַ'ה וַואחְד אְלְכְּלְב, תַיְילְחְש דִּיק אְלְקְסְעָא חְתָא מָה הְנָא פִיהָה אְרִיחָא, אוּהוּוָוא עְמְל הָקֲדָאק אוּהֻוָוא יְרָא דוּק אְלְעְדָם מְעְלְקִין פְלְחְיָה אוּ הוּוָוא יְיתְיְיר עְלִיה: או הוּוָוא יִקוּל לוֹ דוּז', דוּז' אַבְּן אְלְכְּלְב לָכוֹר, קַיַית-לוֹ קוּם זִ'יבּ אְלְמְכָרְף ! קַל-הָא אַש נַכַאל בִיהוֹּם עִזָ'הָה? מַה-פְּקָא מַזַ'אל מַה נכְּאְל בְּלְמְכָרְף!  אוּהְנָאק פַאש הְנהוּם אוּ מַכּלוּ מאזַ'ל דַאק שְקְשו. קַלְהָה מְן הַדָא עְמְרְק מַתְקוּלִי מַזַ'אל נִקְדִילְק שְקְשוּ.

15 
 

כרחם אב על בנים

 

קַלְק וַאחְד אְלְמֶרָא יוֹאָב בְּן צְרויָה מְשָה זְבְּר דַוִויד הַמֶלֶך טַיְקְרָא הַד לְפָסוּק  "כַּרַחֵם אַב עַל בַּנִים”… (תהילים קג , יג )  , קַל-לוֹ אַנִי לא מַאַמִין ! קַל-לוֹ אַנַא מַה תַנַמְנְש קַל-לוֹ אִלָא מַה אַמַנְתִיש, שִיר תַה תְלָלִי כְּלְהָה אֶרֶץ-יִשְרָאֵל מְהַכַּף אֶל הַכַּף וָואזִ'י. קַלְק מְשָה תָיְילָלִי יְילָלִי, יְלָלִי, יְלָלִי מְן כְּפָר  לְכְּפָר, מְן מְדִינָה לְמְדִינָה וּמָה זְ'בְּר תְרוץ דִי-הַדִיק אֶל קְשְיָא, קַלְק תַא-חְב יִרְזְע אוּהֻוָוא יִזְבְר וָוחְד אֶל-כְּפָר הֻוָוא דִי-פְקה לוֹ, מְשָה לַיְין, מְשָה לוֹ, קַלְק מְשָה כְלְת פְלְעְשִיָה זְבְּר וָוחְד עְנְדוֹ תְנְעָש דְלוּלָאד וּתְכְל קָלְהוּם אְנְדְיִיף עְנְדִכּוּם, קלּולוּ "ברוך-הבא", וּמְלִי כְלְת הַדַאק זַ'קֵן בוּהוּם, זַאבּ וַוחְד אְלְכְבְזָ'ה, וּאקְסְם הָא עְלָה אְרְבָּתַעס אְלְתְרְף, תְרְף תְרְף אְלְ-וָוחִי ופקאו ז'וּז' דְלְ-תְרָף הֻוָוא וּדִי מְרָאתוֹ, וּהָדָאק דַיְיף מַה עְתָא לוֹ וָואלוֹ קַלְק קאלו יוֹאָב בְן-דְרויה לְהָדָאק זַקֵן, קאַלוֹ, זַקֵן כְּמוֹתְךָ, אַרַא לִי וַוחְד אְלְוְולְד מְן הַדוּק וּנְעְתִיק קַל לוּ בַּאש תְעִיש תוּל עְמְרְק וּמַה יְיחְדָש תְכּוּן פְהָד תָמָארָא, אַרַא לִי וָוחְד אְלְכְשְבָּא וּנְזְ'בְּדוּ מְן דָאר קַאלוּ נְתִינָה מְסוּכָּן תְבִּית הְנָה קוּם תְזְבָאד בָּלָאק חְתָא זְבְדוּ פַיְין בָּאת עְנְד וָוחְד אְלְוָואד תַאל סְבָאח.

הְנָה דַאק זַ'קֵן חְתָה מְשָה אְלְכְדְמָה אוּ-הֻוָוא יְזִ'י עְנְד אְלְמְרָה קַלְהָה אַבְנְתִי רַהְ רַאזְלְק מַיְיעָרְף כִּיפָאש אִיעִיש. דַבָּה אָרַא בִּיע לִי וַוחְד מְן הָאד לוּלָאד אוּנְעְתִילְק פִיה אְלְמָמוֹן בָאש תֶעיש אְנְתִי אוּוְלָדְק תוּל עְמְרְק. קַיְיתְלוּ וִולָא זָ'ה אוּדָארְב מְעָיָיה, קוּלוּ עְבִי תַנְתִי וַוחִי אֻבִּיעוּ. אִוָוה עְתָלְהָה דַאקְשִי דִי עְתָלְהָה דִילְפְלוּש, קַיְיתְלוּ אַוְודִי אָנָה כַאפְת אִלָה יְיזִ'י וָודָארְב מְעָיָיה. קַלְהָה הַנִי  מַשִית נְדְאלְש פְהָאד אְלְוָואד. וִולָה זָ'ה אוּקָלְק שִחָזָה, קוּלוּ אְל-נְקָוָוה פְהָאד אְלְוָואד. אִוָוה קְלְק מְשָה עְבָּהָה אְלְדַאק אְלְוָואד, אֻדְלְש תְמָה אְנְהָר כַּמֵאל תַאל אְלְעְשִיה. זַ'אב דִיק אְלְכְבְזָה אֻפְארְק הָה עְלָה אְרְבָתְעס דֵל תְרְף, פְרְקְהָה תַייסֶיט לוֹ תְרְף פִידִיה דְלְכְבְז. קַלְהָה אְלְמְרָה פַיְין הֻוָוא וָוחְד אְלְוְולְד, קְיְית לוֹ מְשָה מְעָה לוּלָאד, קַלְהָה קוּתֵלְק פַיְין הֻוָוא אְלְוְולְד קְיְית-לוֹ …… אֻתָיְיטְסָוְורִת מְעָה רַסְהָה חְתָה קַדִית, מַה עְנְדִי מַה נְכְבִּי עְלָה רַאסִי, עְבָה הַדַאק דְלְבָּרְח. קַלְהָה קֻוּלִי פַיְין הֻוָוה, אֻרְפְדְלְק אַשִידִי רֻוּבִּי דְיָילוֹ ארפדלק אֻשַיְיף דְיָילוּ אֻמְשָה קַלְהָה נמשי נמות ונז'יב בני הווא לוילי, איווא הדאק דאלש פלוואד אוהווא יִתְלָקָה בִּיה. קַאלוֹ. קַאלוֹ תְעַארְף עַלַאש זִ'ית? אַוְו נְקְתְלְק אָוְו תְקְתְלְנִי עְלָה דָאק אלְוְולְד, דַבָּה עְתִינִי בְּנִי! קַאלוֹ אַוְודִי מַה תְחְדָאש תָדבְּז' מְעָיָה, דַבָה אַנָה עְמְלְת הַאגְדָאק כִיל עְלָה וַוחְד אְלְפָסוּק, דִי תַיְיקָרַה דַוִויד הַמֶלֶך, דַבָה הַאק בְנְק אֻוּהָאק בַּאש תְעִיש לַה נֶתינָה אֻולָה וְולָאדְק תוּל עְמְרְק כַּמֵאל.

וּמְלִי רְזָע עְנְד דַוִויד הָמֶלֶך, קַאלוֹ, זְ'בְרְת הַדִיק אְלְקְלְמָה "כרחם אב על בנים" ולא אמר "אם על בנים", פְהְימְתִי דָבה הַאד אְלְפָסוּק, הַאגְדָאק כַּתוּב כרחם אב על בנים ולא אם על בנים, אִוָוה הַאדִיק הִיוָוה דִי קָאל דַוִויד הַמֶלֶך.

 

 

 

 17

 

אסבלנות

 

כַאן וַוחְד אְלְמֵלֶך כַאן עְנְדוּ וְולְד וַוחִי. קְרָא פְלְאוֹנְבִירסִיטָה פְסְקָאול חְתָא אוּלָא חַכָם גְבִיר, עְיְית לוֹ בוֹהְ קָאלו פְּקָאת לְךְ וַוחְד סְנְעָה תִמְשִי תְעְלְמְהָ, קַאלוֹ אָנָא קְלְשִי תְעְלְמְתוּ קְלְשִי מְלִיח. קַאלוֹ מַיְיכְסָיְי קַאלוֹ הַאךְ שְוַורְת דְלְאוֹצָר דְלְמָאל וּרְפְד דַקְשִי דִיְיקְדְק וּשִיר מְשִי תְעְלְם הַאדִיק סְנְעָה קַאלקך מְשָה עְבָּה מְעְהְ לְמָאל וּמְשָה טַיְילָלִי שִעַמַיְין מְן כְּפָר לְכְּפָר, מְן מְדִינָה לְמְדִינָה יַלהְּ יַלַהְּ, לָיְין מַמְשָה תַיְיקוּלוּלוּ נתינָה מְעְלְם קְלְשִי מַכְסְק וַולוֹ תְעָרְף קְלְשִי לְעְנְיָין דְלְמְלוּכָה מַכְסקך וַולוּ. וּמְשָה רְזְע פְחָלוּ לְעְנְד בוּה, קָאלוּ לַא קָאלוּ לַיְין מַתנמשִי תַיְיקוּלוּלִי נְתִינָה קְלְשִי מְעְלְם, קַאלו בַּאקִי מַזַ'ל מַתְעְלְמְתִי קַאלוֹ שִיר רְפְד אְלְמַאל דְיְיקְדְק. וֻשִיר נוּבָה אוּכְרָה. קַאלְק תַיְימְשִי יְימְשִי

עַמָיְין אוּכְרָה וּפֻּקָא לוֹ וַוחְד אְלְוָואד הֻוָוא דפְקָא לוּ, קַאלְק נְמְשִי נְתְכְל אְלְדָאק אְלְכְּפָר, מְשָה תְכְל אְלְדָאק אְלְכְּפָר אֻווְסֶל זְבְּר וַוחְד אְזָ'קֶן גַלש תְמָה קָאלוּ דַאק אְז'קֶן אַזִ'י לְעְנְדִי קָאלוּ נִתְינָה בְּרָאנִי פְהַאד אְלְבְּלָאד עלאש זָה וּעְלָאש טַיְיקְלְאב. קַאלוּ קָאלִי בָבָא הָא כִּיף וּהָא כִּיף קָאלִי מְעָהְ אְלְחְק פְּאקָתְלְק וָוחְד סְעְנָא מָאזָ'ל מַתְעְלְמֶתִיהָ קָאלוּ תְעָרְף אָש נְהִיָה קָאלוּ אְסְבְלָנוּת הִיָיא דִבְקָתְלְק קָאלוּ . קֻל אְלְבוּק אְסְבְלָנוּת הִיָא דִכסיתְנִי הִיָיא הָנִי זְבְּרְתְהָ. מְשָה אְרְזָע לְדָאר דִיבוהְ דִיק אְלִילָה קאלְק חְבְ אִבִּית פְבְּרָא מְשָה אוּוסְל לדָאר וֻמְשָה לְתָקָא דִמְרָאתוּ וּשָאף וָמִי תַיְיבוּשְהָ

הַאדִיק אְלְמְרָא דְיָילוּ דְכְיָיה אְרְפְד שַיְיף דְיָילוּ וֻתְלְע פִיהְּ אְשְם בַּאש אְקְטְלְהוּם בְּז'וּז' קַאל הַהְ אְסְבְלָנוּת דִיתְעְלְמְת אוּהֻוָוא יִרְזְע דְלְש, דְלְש תְמָה חְתָל סבְחָ חְתָל תְמְנְיָה עְלָה וַוחְד אְלְכְרְשִי אוּ הֻוָוא יִתְכְל לְעְנְד בוּה קָאלוּ תְעְלְמְתִי שִיחָזָה קַאלוּ תְעְלְמְת אוּ הָא רְאָיָה מְלְבָרְח פְלִיל קַאלוּ אַשְ?ְ קַאלוּ רִית מְרָאתִי וַוחִי תַיְיבושְהָ אְלְבָרְח פְלִיל אוּחְתְנקִתְלְהוֹם בְּז'וּז' וּמְלִי פְאקְרְת דִיק סָבְלָנוּת סְבְּרְת חְתָל דָבָּה קָאלוּ אִוָוה רִיתִי אַבְּנִי אוּלוּכָּאן מְשִיתי תְלְעְתִי תְקְתְלְהוּם תְקְתְל מְרָתְק אְתְקְתְל כוֹהָ תְקְתְלְהום בְּז'וּז'. תְעָרְף בָּאש תְלָתָא דְסהר דְלְש הְנָה בָּאש כִּיל אִירָאק אֻלְבְּרחָא זָאתוּ אְלְמְרכָבָה וֻזָאָה בּאש אתבוואש מְעָהָ כתוֹ וֻחָב אִרְזְע פְחאלוּ אְלְבְּלָאדוּ אוּלוּכָּאן תְלְעְתִי קָאלוּ אוּלוּכָּאן קְתִילְתִיהוּם בּז'וּז' קָאלוּ אִוָוה אָבְּנִי דָבָּה בָּאש תְלִע תְכּוּן מִילִיךְ סְלְטָאן פְהְמְתִי דָבָה יִקְדֵר אִכוּן סְלְטָאן אִלָא מָת הְוָוא אִהְנִי לֻוּ אְלְכִּרְשִי דְלְמְלוּכָה אִוָוה הַאדִיק הִוָוא.

 

 18

 

אלקאדי ולהדאווי

 

תלתא דזופריה-ליסטים זאבו אלפרוז וּעמלולו ראש אלחנות אזבדה ועתאווהָ אלמול אלפראן ומלי תבאכית דיק טנזזרה מיידוז' כיל אלקאדי אוהווה ישם דיק אריחה דיילהָ קאלק אמְ אמְ האד אריחה בלאמת וֻהווה יתק עלא מול אלפראן תַאק, תַאק, תַאק דזבאד ווחד אלכדאם קאלו שכון קאלו אלקאדי קאלו חְלְ קאלו אש נהווה תנשם אנה דַבָּה קאלו אלפרוז דיווחד תלתא דזופריה אראלי נאכל מנו ווילא ז'אוו ז'ופרייה גוליהום אנא בלהה ובשרע אלקאדי, זאב אשידי דאק אלפרוז עמלו פלקסעה אגלש תייכאל ייכאל חתא תנפכית קרשוּ קאלו אִלא ז'אוו

זופריה גוליהום. אלפרוז פרְרְ גאלו דאז' לו תייב וֻּפרְרְ ותלע אלשמא וִוילָא גַלוּלִיקוּם... גוּלוּלִיהּ  ...וֻּפרְרְ בִּיהוּם אִוָוה משלק. ז'אוולק דוּק זופרייה וֻסאבו אלעדם וּכְּלְבוּ דַאק אִלְפְרוּז מַכַּיְין וולוּ קַאלוּלוּ פיין אווה אְלְפְרוּז, קַלְהוֹם (אַשִידִי) פְרְר, פְרְר מְשָה אלפרוז קלהום אנא בלהה ובשרע אלקאדי. אווה מְשָוו ענד אלקאדי אוּסלו אלקאדי מלי אוסלו ענד אלקאדי גאלולו פַסֶל אשידי הדי הַא כִיף, הַא כִיף, הא כיף, גלהום הא שְחָל נהאווה תייתיב האדאק אלפרוז' קלהום יכדר יתיב ופרר - הווא דאק שי כלו דיף דיק תנזיה. אַוְו דזבאד, הדאק אלמזוט כְּטְרְט אְלְפְרְחָה, דז'באד או הֻוָוא יִתְלָקָא וַוחְד וּמְרָתוּ וֻּכּרשה פְפְמְהָה, וֻּתייחִית דַקְשִי דִיפְקְרְשְהָ אוּהֻוָוה יִשְנְקוּ הַגְדָה טַהְרְבְּ לוֹ טְְלָקָא וַוחְד אַכוֹר זרי זְרִי תְכְל לוֹ סְבָּע פְעִנוּ אוּ עמה לו ווחד אלעין. הְרְב מְן הַדַאק, טלקא וַוחִי רַפְד ווחד אזקן ענדוּ מאיה ותלתין עם ארגלוּ הדאך דֵי דְלְקפָה אוהווא יקטלו הדאק אזַ'קִן שְנְקוּ. דעווה קלהום ענד אלקאדי אוהווה יעמל לו אלקאדי, אוולד אלחרם פסלת עליק קאלו דאק-שי די כְלְת פְקְרְשִי, זיבּתי לי אלחרם זיבתי לי אלבטל אלחמר קאלו הדא. אוּהְוָוא יְקֻלוֹ תְכְל הַדַאק מוּל אְלְמְרָא אִוָוא אַשִידִי הַא כִּיף, הַא כִּיף זְרָא לִי, קאלו אִוָוא תְעָרְף אַש נְהֻוָוא שְרְע דְיָילוּ קַאלוּ אִייה קאלו שיר ז'וְוז' לו אלמרא חתא יתכוּן אִתְוולד וּדרבהא עלא כרשהָה וּתְלְבּ דַקְשִי דִיפְכרְשָהָּה קאלו אשידי שמחת לו מַחְפְת אנא וַואלוֻ אנא מחפת שיית. אֻוָוא דז'באד הדאק אוהווא יתכל הדאק מול אלעין מאלק ? קלו אשידי הא כיף אהא כיף קאלו התא נתא גאלו תכל לה שְבְע דיילק פעינו. קאלו הָדָאק אלעוור קאלו לא כְלִי לִי כִיל עיני. עלא רבי שמחת לו קאלו. אווא תכלו הדוק אמוואלין זַ'קין אשידי הא כיף ז'רא אֻוּ הא כיף ז'רא או דבא בֻּנָא ענדו מאיה ותלתין עם,עמלין לו נוּבָּא בית ענד כיי וענדי, הנא טיידלם תמנייש ותמניים הנא, וֻדבא רפדינה אליום ודאז' הדא רגלו וֻמָת. אוולד אלחרם אש הדשי אלבטל אלחמר קאלו הדא קאלו תערף אש נהווה אלמשפט די הדא קאלו אִיֵיהְ קאלו עְבִווה תייתכון ענדו מאיה ותלתין עם ורפדוה בלקפא ודרבו ביה וֵומוּת, קאלולו אשידי שמחנו לו פקל חז'ה, מה תהנינה מן הדא, נרפדו ווחד אכור, עלא רבי שמחנו לו. אווה דבא הדאק אלמזוט מלי רה הגדה איי היי אווה הדי מז'יינה אווה הדי דלקאדי אלבטל אלחמר הדא.

קאלק דלש חתל לעיד פקאת ווחד סהריין לדאק אלעיד דלדביחא דלכבש אוהווה ימשי ישרי ווחד אלכבש דעיף ותהלה פיה הותא, שְמַן,... כיל פקא סהר אלעיד, וֻכייז'יב אנש כייביע להום, הא לכבש שְחָל ? חתא תייכון שכון חב ישריה תייעבי עבי תייקולו האה מתעביהש קאלו רַהְ... ונתייח קלשי האד לְחְם דִי פִיה. דבא כלִיה הנא תַל נהר אלעיד וַוזִ'י עְלִיהְ. חתא בעו אל שתין דְנָש אִיוָוא משה לענד אלקאדי קאלו אשידי תתערף באש אלכבש לִעְנְדִי מקרוּף הנא דבא רַהְ כִיל לִיק לַאש חְבְּתוּ, דבא אוּרי לי באש נתפסל מעה הְדו דילאש ביעתו רַהְ ביעתו לשתין. קאלו תְכְלְסתי פִיה? קַאלו תְכְלְסת. קאלו וַוחִי מייז'יק או קוּן קוּלוּ "בַּעְ" "בַּעְ" אוּ מלי יְזִיְי לוכרין ענדי נקולהום נתומה תבעְתוּ הדא לְהַבִּיל תַיְישְרִיְי מִנוּ קולולו הִבִּיל מענדוּ לְעְכְּל. אווה קלק הגדאק קלהום אובאש תפסל מעהום וַוחִי מייזי יְקוּלוּ "בַעְ" חתא תַיְירָהְ ענד אלקאדי תייקולו הדא מְהְבוּל אווא חתא די תפסל מעה הַדוּק אווא וְוסְל דבא אלקאדי.

שעה די פאש זַ'ה אלכדאם באש וְעְבִי אלכבש עְמְלוּ "בַּעְ" "בַּעְ" ז'וּז' דלמראת קאלו אוולד אלחרם הדאק דיעלמתלו כיפאש יְיעְבִּי האדיק אלקאדיא אנא דיעלמת לו כיפאש יעבר כ'יל בהאדויק וֻּעְבִּר בייא תיינא איווא האדיק הייא אלמעוודא.

  

 

 

20 

 

ליהודי פדר אלמשלם

 

ווחד אלמעוודה די ווחד ליהודי כאן שכן פדר די ווחד אלמשלם קריהָה ענדו. עקד ענדו דאר נקולו עְלָה עשרה דְלְעַמַת וחכם אלמשלם לפלוש באש יעמר לחנות פלתחת וליהודי פלפוּק אְוָוה דַבָּה שָכְּן וּדַאק ליהודי בן פורת יוסף ענדו כוֹמְת לוּלד ולבנאת כאן ? טיידור ? לחו על אלמשלם ענד דרבוז' הְנָאק. וָוא טייפור יָא קאש יא זְ'בְל אש מה ז'בְרו טיילוּחוּ על עְרְבִּי מוּל אלחנות קלק כיל ווחד אנהר זָ'ה ענדוּ אלקאדי דלמשלמין לענד הדאק אלמשלם והְמָה יְלוּחוּ עְלִיהְ. ווחד אלקאש עלה לקאדי אש ענד האד שִי מוחמד ? גַאלוּ ליהוּד האדו שַכְנִין פְלְפוּק גאלו אעידו בִּילָה קאלו לִיהוּד חְרָם עלינה ישכנו פוּק אְלְמְשְלְם דבה עקד מְעָהְ בעדה עלה עשרה דְלְעָמָת וּמנקדרש נז'בדו מדאר דַבָה מְכִיל טייטקמל לַזַ'ל קַאלוּ לַפַּחוּת בְּעְדָה רְפְּת הַאדִיק אְלְחְלְקָה באש מייתפקאש תְמָה אווא קלאק לַהסְבָח סבחלק אשידי בזִ'יר וּבלבוּסלַנַה ובלהַדַה וּזַ'ב באש יבני האדיק אלחלקה קאלו הדאק ליהודי אש חפתי תעמל אַשִידי מוחמד ? קאלו חפת נרפת האדיק תאקא. קאלו אשידי הדיק תאקא הייא ליקרית ענדק אנא. אנא קאלו מקרית ענדק אדאר מקרית ענדק מכִיל האדיק תַאקא באש יכונו ירגבו מראתי וּוְולדי וּקלשִי. קאלו איווה יַלַוְוהְּ דַעַאְוו ענד אלקאדי, קַלְק הדאך לִיהוּדָי כְמְז' אלקאדי קאלו דַבַה נְזִ'יבְלְך אלשוּחד דְיָילְק וּפסלנָה קלהוּם אלקאדי מַכָּיְין שְרְע אְלְיוּם חְתָל כְדָה דִינְסוּב "שְחַל בקָרִי מַאש גַרִי" זעמה חתיירה אש עְבָּאו לו. אִוָוה הַדַאק לְיהוּדִי עַבָּה לוּ אְרְבְּעָה דִילְפְרָאז ועבה לו ז'וּז דְלְחוּתָאת כְּבָּאר וּעְבָּה לוּ קְאסְם וּרְבְּעָה דִילֶגרוֹן דשוחד וּמלי זַאו עְנְד אלקאדי קלהוּם אַשִידִי אַנַא קַלְהוּם תַנְקְרָא פלְמְסְחָף אְלְכַרִים חְתָא זְ'בְּרְת תְמָה ארבעה קוּיָמִין שְחוּר וּז'וּז עוּיָמִין לְפּחוּר וּלְחָאג' בוּ שופָה תַיְגוּלוּ:

קַא אוּל מַה קַאקַא וּתְקָא פְּקָאת תַקַא קַאלוּלוּ דוּק אְלְכְּתַתְבִּיָה דְיָילוּ דַיְיז אַשִידִי יַאק כאן תְמָה אלחאז' בוֹ שוֹפָה, קאלו כאן קאלו וויְיז אלקלאתק מְלִי הֻוָוה תְמָה סַאפִי אִוָוה קַאלְק מֻנְתְמָה מַה תְלָה מַאזַ'ל דַאְק אְלְמְשְלם רְפת תַאקָא פְקָאת הַגְדָאך וּלִיהודִי דְלְש עְשְרָה דְלְעָמָאת עַד דְזְ'בָּאת מְן דִיק אְדָאר אוּהְנָאק כְלִיתְהוּם הַאדוּק.

 

 

 21

 

מול אלמחיא

 

וַוחְד לִיהוּדי קַלְק כַּאן טַיְיקְטְר מַחְיָא וּכַּיְיבִּיע וּכָּאן וַוחְד אְלְקיוֹסְק לוּז'הוּ תְּמָה וּתַיְירָהּ הַדַאק לִיהוּדִי תַיְיבִיע מַחְיָיא כְּסוּ אַש אִיעְמְלוּ לְהָדָאק לִיהודִי כִּיפָאש אִעְמְלוּ תַיְיקָדִילוּ הַאדִיק בַּאש מַיְיכוּן אִיבִּיע דִיק מַחְיָיא. קַלְק אַש עְמְל וַוחְד אְנְהָר וּהֻוָוא יְתְכְל לְחָנוּת דְיָילוּ תְכְלוּלוּ תְלָתָא דְלְפְרָיְרִיָה לְעְנְד הַדַאק מוּל אְלְקְיוֹסְק שְרְב להוֹם חְתָא תְבְּנְז'וּ וּחְתָא תַחו הַגְדָאק עְלָה שִיְיתָאת וּהֻוָוא יִרְפְד וַוחִי מְנְהוּם ונְקְרי עְלִיְה לִיהודִי פְלְעְשְרָה דדְלִיל תַאק תַאק וּהֻוָוא וַוחְד אְלְמְשְלְם כַּיְישְרִי עְנִדוּ אְלְקִרְעָה דְלְמַחְיָיא כְּל לִילָא בְּרְבְּעָה דְרְיָיל קַלְהָה פְרְחָה פְרְחָה קוּם חְל לְהָדָאק אְלְמְשְלְם עְתִי לוּ קְרְעָה דְלְמָחְיָיא. אַלְמכבוּנָה לִיהוּדִיָה כִיל חְלִית וּהַדַאק תְשְלְתְלְהָה פוּסְת דַאר קייתלו קוּם פְקִי עְלִיק קום תְרָה אשם כַּיְין הְנָה וּקַלְהָה אַיְיכש אִישְמוּ קְבדוּ וּהֻוָוה יִחְשִי לוּ רַאשוּ תְחְת דְרוּז וּהנָאק תְמָה וּרְפְת דַאר. מַאזַל מְשָה הַדַאק עַאותַנִי זַ'אב תַאנִי תרְחוּ וּעְמְלוּ פְחָאל דכיף עְמְל אְלואלִי עְמְלוּ אְלְתָאנִי זַ'ב אְתַלְת תַהֻוָוה שְנְד ְהולוּ עְלָה לְבָאב וּדָאק קַלְהָה קוּם קוּם הַאד אְלְמְרָה הְוָוה הַדָא קַלְק קַיְיתְלוּ מַנְמְשִיש אַנַא בְּזְעְת אַנָא מַנְמְשִיש לַא קַלְהָה כִיר קוּם רַהְ הֻוָוא הַדַאק הִיָיה חְלִית אְדָאר וּהֻוָוא יִתְשְרְבְטְלוּ חְשָה תַהֻוָוה תְמָה אִוָוה קַלְק מְנוּרָה דַאק עַדְ זַ'ה לְעְרְבּי מְלִי זַ'ה לְעְרְבִּי דְאקְ עְלָה דַאר קַלְהָה קוּם אַפְרְחָה קַיְיתְלוּ אַנַה מַנְמְשִיש אֻהֻוָוה יִתְלְע לֻשְטַאח קַאלו שְכוּן קַאלוּ חְל אֻוֻולִידִי עְתִינִי דִיק לַמַאנַה אֻהֻוָוה יִדְלְשְלוּ וַוהְד אְלְפְרַיְירִי תְמָה פוּק אְשִיְיתָא וּתְכְל חְלוּ לְבַּאב קַאלוּ פְלָאן, אְלְקְרְעָה דְלְמַחְיָיא נִעְתִיהָלְק פַאבּוּר עְבִּי הַאד לְמַמְזִ'יר קַאלוּ לוּחוּ פְלִבּחְר. אַחְנָה עְלִיהּ אַשִידִי וּעְבַהְ שִיְיבוּ וּרְזְעְ זִיל הֻוָוא רְזְע וּהֻוָוא יִדְלְש לוּ לָכור אַש עְמְלִתִי אַה שִי מוּחְמְד כִיל נְתָה כְרְזְתִי וּהֻוָוא יִרְזְע אַוְולְד לְחְרָם מְשָה עְבָה תַהְוָוה לַחוּ זַ'ה תְרְח לוּ תַלְת גָאלוּ כִילנְתָה אַוְולְד לְחְרָם אַנַא בִדִיָה לוּחְתוּ, קַאלוּ הַהֻוָוה אַרְפְדוּ הַאדִיק הַאדִיק אְלְמְרָה שִיְיבוּ תַהֻוָוה וּהֻוָוה רְזָע וּהֻוָוה יִתְלָקָה וַוחְד דלפרייריה רַכְּב עְל לְחְמָר קַאלוּ אַוְולְד לְחְרָם דַקְשִי בַאש כַּתְשְבָנִי אַרְפְדוּ הֻוָוה וּחְמָרוֹ וּשִיְיבוּ פְלְבְחְר עַד זַ'ה עַד עְבַה אְלְקְרְעָה דִמַחְיָיא. אִוָוה קַלְק הַדַאק מוּל אְלְקְיוֹסְק אִוָוה דַבַּה הַד לִיהוּדִי סַאפִי. מְשָה זַ'אבּ "זַנְד דַאר מוֹרִי" (משטרה) וּדָארוּ בְדָאר וֻתכְלוּ תַיְיקְלְבוּ, וּדָאק לִיהוּדִי מַרקְדְש הַדִיק אְלִילָה, עְמְל לְבְּכְר לְדָאר וּחַיְיד כַּמְאל לְעְדָה וּדַקְשִי כְּלוּ וּזַאו זַנְד-דָאר-מוֹרִי תַיְיקְלְבוּ תַמַזְבְּרוּ וואלוּ וּהְמָה יִשְנְקוֹ הַדַאק מוּל לִקְיוֹסְק נִתִי הֻוָוה מוּל לְעְבִּירָה וּעְבָאוה... .

 
22

 

המלך וגרעין החיטה

 

קַלְק דַבַא שְוולָאד כאנוּ טַייְלְעְבוּ אְלְכוּרָה פְוָוחְד אְלְמוֹדָע חְדָא פְם אְלְמְעָרָה וֻתחִילִת למֵעָרָה וּזְבְרוּ פִיהַ וַוחְד אְלְגַרְעִין נְקוּלוּ כְד הַד אְלְכָּאש זְבְרוּ וַוחְד אְלְגַרְעִין דְלְחִיטָה אַבַל מַיְיעַרְפוּ אַש נהווה הד אְלְגָרְעִין וַואש דְלְקְמְח דלחִיטָה וַואש דְשעִיר זבּרוּהָ הַגְדָה וּעמלוּלוּ הַגְדָה עיאוו מיגלבוה מַיְיעַרְפוּ לוּ וַולוּ גְלְבוּהָ וֻמַיְיעַרְפוּ אַש נְהֻוָוה, הְמָה דְזְבָדוּ מְלְמְעָרָה וּלְתָקָהוּם וַוחִי קַלְהוּם אַש נְהֻוָוה הַדַא קַלְהוּם קלוּלוּ הַנְתִי כַתְשוּף בְדָא תַיְקְלְבוּ תַקַאדַא קַלְהוּם תְבִיעוּהוּ לִי נעתילקום עשרה דְלְוִויז'. בַּעוּהוּ לוּ לוּלָד מְשָה עְבָּה אְלְמֶלֶך, אְלְמֶלֶך מְלִי רַה דאק אלגרעין כְּדהאדק מַיְיעַרְף אַש נְהֻוָוה. לַא קְמְח לַא שְעִיר לַא בַּיְידָה לַא וָולוּ קַלְק תהווה עְתָה לוּ תַהֻוָוה סְכוּם גָדוֹל וּמְשָה פְחָלוּ. אִיוָוה דבה הַדַאק אְלְמֶלֶך עִיְיתְלְק אְלְמְשָרְתִים דְיָילוּ אְלְמְכַזְנִיה אוּלְקִיָיד אוּלוּזָרָה וּדָאקְשִי וּתְרְחְלְהוּם דַאק אְלְגַרְעִין תְמָה קַלְהוּם קוּלוּלִי אַש נְהֻוָוה הַדַא קַלְק יְגְלְבוּ וִוְיגְלְבוא מַה עַרְפוּ תַחַזַה. זַ'אבוּ אְלְמְסְחָף זְעְמָה סֶפֶר הַיַשַה דְלְווּל דְנְיא וִויקְלְבוּ מַזְבְרוּש הַאדִיק אְלְמַרְקָה מַכַּיְינָאש וֻמַעַרְפוּש אַש נִהְיָה. קַלְק תַקַאדַא דַאק אְלְמֶלֶך מְלִי מַעְתַלוּ תַוַואחִי לְכְבָר לַחוּ פְוָואחְד תַקַא. וַוחד נְהַר כַאן דַלש הַדַאק סְלְטָן עְנְד הַאדִיק תַקַא אוּכַּיְירָא וַוחְד דְזַ'זַ'ה דזבאדית וּתְלְעִית אלדיק תַקַא וּתַיְיתְנְקְר פְדַאק אְלְגַרְעִין וּעְמְלִית פִיה תְקְבָה. קַלְק מְלִי רַהָה אלמלך תְחָה הַאדִיק דִזַ'זַ'ה וּזַאב דַאק אלגרעין וּעִיְית עַוותַיְינִי לְהַדוּק קוּמוּ אזיוו תשופו רה דז'זה "אַהְ" חיטה הַאדִי. קַלְהוּם וּשכוּן קַלְהָלְקוּם קַלוּלוּ עלה למייש דיילנא מְלִי תַיְיתְנְקְבְהָה דז'ז'ה הִיָא חיטה. קַלְהוּם לָא. קַלְק אַש עְמְל הַדַאק אלמלך קַלְהוּם קְלְבוּ לִי עְלָה שִיזַקִין דִיעְנְדוּ שִימְיָיתְיְין אוּלָא תְלְתְמְיָיה דְלְעָמָת זִ'יבוּהוּ לִי לְהְנָה דַאק לוּקְת כָאנוּ תַיְיתויְילוּ לְעְמְר מַשִי פְחָל דָבָא. קַלְק זַ'אבוּ וַוחְד זַקֵן תַיְיעְקְז עְלָה ז'וּז' דְלְעְקָאקְז הַגְדָה חְתָא וְוסְל אבל לְכּוּחַ דְיָילוּ תַשַש וּדַאו דְלְעִינִין אְנִקְאש וּשְנָן קלהום תַחוּ מְנְפְמוּ אוקַאלוּ סְלְטָן עְתָה לוּ הַדאק אלְגָרְעִין פִידוּ וּתָיְימְשוּ תַיְיעְמְלוּ הַגְדָה. קַאלוּ וַואש עְמְרְק חְרְתִי הַאד זְרִיעָה פְלְבְלָאד דְיָילְק פְלְארְד דְיָילְק וַואש עְמְרְק שְרִיתִיהָה מְנְשוּק, וַואש עְמְרְק עְתִיתִיהָה לְשִיוָוחִי ? תְיְיגְלבְ יְיגְלב חְתָא קָאדָא. אַדוֹנִי אַנִי לא זרעתי ולא אכלתי ממנו מהגרעין הזה לָא. ולא שמעתי ולא קניתי מן השוּק אמר לו אבל אבא שלי יודע הכל, איפה גר ? במקום פלוני, שלח המלך הביא אותו. הדא כיל עלא עקז' ווחי אוהד בנו עלה ז'וז' דלעקקז'. אוּ הָדַא תָיְישְמְע שְוִויש בֻאוּדְנִיהּ וּעְנְדוּ שְנָן וּעְנְדוּ קְלְשִי. אוּהֻוָוה אִימְד לוּ סְלְטָן הָדָאק אְלְגָרְעִין קַאלוּ אוּגָה הַאד אְלְגָרְעִין וַואש עְמְרְק רִיתִיה יָאוו שְרִיתִיה מְן שוּק אוּלָא חרְתִיה פְלארְד דְיָילְק. אוּלָא טַיְיגְלְב חְתָא קָדָא קָאלוּ אָדוֹנִי הָמֶלֶך אָנִי לא ראיתי ולא שמעתי ולא חרשתי ולא קניתי ולא נתתי ממנו לאחרים אבל קַאלוֹ יש סבא של הבן הוא יודע את הכל הסבא בשעה שישלח המלך על הסבא הוא הולך ברגליים לא על משענת והשיניים בסדר ובעיניים רואה הכל, הכל בכח בסדר. אז בא למלך אמר לו המלך אדוני הסבא תראה הגרעין הזה אולי זרעת אתה אולי קנית בכסף אולי קנית מישל אחרים אולי נתת. קאלו אני זרעתי את התבואה הזאת באדמה שלי אבל בזמן שהייתי אין אדמה לאף אחד כל מי שיכול לחרוש חורש אין אף אחד שיגיד לו למה חרשת את המקום שלי לא קאלו ואין קאלו גנבים ואין חמסים ואין הורגים נפש שום דבר כל העיצים נושבים ברוח בנחת ולא בְּזִרִי. מַתַיְיעִישוש בְּזִרִי כִיל בְּרָחָה קַאלו.ּ נשארו עוד שתי שאלות, אני רוצה לשאול אותך קַאלוֹ למה אתה הסבא הולך ברגליים בלי משעות ולמה בנך הולך במשענת אחד ולמה הנכד הולך בשתי משענות הנכד צריך שיהיה לו כח. אמר לו אדוני הדבר שאמרתי לך הם קמו בשעה שיש גונבים חמסים והורגים נפש. וכל מי שפגע באדם אחד נותן לו מכות והורג אותו ולוקח מה שיש לו בשביל ככה הקב"ה משלם להם בככה. והימים שלנו אנחנו שהיינו חיים בנחת וכבוד הדדי. אז נתן לו המלך תְקְבִירָה כְּבִירָה אֻוועַד סַפְדוֹ.

  היכנס לעריכת כותרת תחתונה לשינוי טקסט זה